יחסי אהבה שנאה עם החשיפה

היי שלום 2016, ברוכה הבאה 2017
ינואר 1, 2017
משבר גיל ה- 40 הגיע ובגדול …..
מרץ 31, 2018

יחסי אהבה שנאה עם החשיפה

אני יכולה להגדיר את עצמי בתור אדם פתוח , המכרים שלי יכולים גם להעיד על כך, אני מתחברת בקלות, משתלבת גם במקומות שאינם מוכרים לי, אני משתפת ומספרת את שעל ליבי.

כשהתחלתי לחשוב על פתיחת העסק שלי, כשעשיתי את כל השיקולים של בעד ונגד (בכל זאת עזבתי מקום עבודה בטוח וטוב עם כל המשמעויות של זה) לקחתי בחשבון הרבה מאוד דברים.

לקחתי בחשבון שההתחלה קשה, לקחתי בחשבון שייקח לי זמן להגיע ליעדי ההכנסה שאותם אני רוצה, לקחתי בחשבון שייקח לי זמן למצוא לקוחות, לקחתי בחשבון שאקבל סירובים, לקחתי בחשבון שיש דברים שאני פחות טובה בהם ושם אצטרך עזרה, לקחתי בחשבון שיהיו לי נפילות, לכל אחד מהדברים האלו הכנתי תוכנית פעולה, תוכנית חשיבה.

אבל, דבר אחד לא לקחתי בחשבון , לא לקחתי בחשבון שאצטרך לחשוף את עצמי.

לכאורה, לא אמורה להיות לי בעיה לחשוף ולשתף הרי זה בא לי "בטבעיות", אבל מסתבר שיש לי קושי, קושי שלא לקחתי בחשבון ולא חשבתי מראש איך להתמודד אתו, לא הכנתי תוכנית פעולה לקושי הזה ואני מוצאת את עצמי מתמודדת אתו יום יום.

בעסק כמו שלי אני "המוצר" ואם אני המוצר, אני צריכה למכור את המוצר הזה, ובשביל למכור את המוצר הזה אני צריכה לפרסם אותו, המשמעות של לפרסם אותו – היא לחשוף אותו.

לחשוף אותו מול הלקוחות שלי, לחשוף אותו מול לקוחות פוטנציאליים שלי, לחשוף בפייסבוק או בכל מדיה אחרת, להיות שם במודעות ולהביא את עצמי לשם, כי אני המוצר.

לאורך הדרך שמעתי מומחי שיווק אומרים – כשאתם מפרסמים תמונות לשיווק העסק, תכניסו צילומים אותנטיים ולא מתוך מאגרים, אז החלטתי להקשיב להם ובשבוע שעבר, אחרי שאני דוחה את זה זמן רב, הלכתי לעשות צילומי תדמית, קצת צילומים שיהיו לי לפרסום ולשיווק של העסק.

כבר בשיחת ההכנה עם הצלמת אמרתי לה שאני מאוד נבוכה מהסיטואציה, שזה לא האזור הטבעי שלי ושקשה לי המעמד, כך שתהיה איתי סובלנית.

היא מבחינתה באמת הייתה מקסימה וניסתה לתת לי להרגיש הכי חופשי שיש, אבל אני עדיין הייתי מאוד נבוכה, הרי למרות הכל אני יודעת שמצלמים אותי, הכרזתי כבר בשיחה המקדימה איתה וגם במהלך הצילומים שאני לא פוטוגנית ולא יודעת להצטלם – היא מבחינה ניסתה כל הזמן לשכנע אותי ש"אני בין הפוטוגניים ביותר שהיו לה" , אבל אותי זה לא שכנע.

כל מה שראיתי לנגד עיניי זה את החשיפה הלא טבעית הזו שלי, יצאתי מאזור הנוחות שלי.

אתמול זה היכה בי חזק- הגיעו התמונות, כמשהו אומנותי ייתכן שהן יפות, אבל אני לא אוהבת אותן, לא בגלל העריכה, לא בגלל זוויות הצילום, לא בגלל התאורה, אלא בגלל החשיפה, החשיפה שלי במקומות לא טבעיים לי.

ולמרות כל זה, אני מבינה שזה חלק בלתי נפרד מהעסק שלי, שהחשיפה הזו בלתי נמנעת ושעל מנת להמשיך לקדם את העסק, אני חייבת לחשוף אותו ואותי, גם אם זה אומר לצאת מאזור הנוחות שלי.

אז נכון, לא לקחתי את זה בחשבון, ונכון קשה לי עם זה, אבל לאט לאט אני מלמדת את עצמי להתגבר על הקושי הזה, להבין את התועלות שלו.

כשכתבתי לצלמת את התייחסותי לתמונות, כמובן שהודיתי לה על החוויה, שיתפתי אותה באיך אני מרגישה והבטחתי לה שבשלב כזה או אחר אחווה את החוויה שוב. והפעם כשאעשה את זה אבוא במקום יותר מוכן, יותר שלם, יותר מקבל.

מקום שמוכן לקבל את החשיפה ושמוכן לראות את התוצאות.

התהליך הזה שאני עוברת עם עצמי, זהו התהליך שאותו אני עוברת יחד עם בעלי העסקים והמנהלים שאותם אני מלווה, להבין שלפעמים בשביל להגיע למטרה אנחנו נדרשים לצאת מאזור הנוחות שלנו, ולהתגבר על מחסומים פיזיים/רגשיים/כספיים וכו'

מצרפת תמונה מיום הצילומים,

 

שלכם, לילך שרייבר

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 + eighteen =

 
שלחו לנו הודעה
צריכים עזרה?
שלום כאן צוות בר שינוי!
אפשר לעזור?